החלטה בתיק ב"ל 25965-08-11

1.         לפנינו בקשת ב"כ הנתבע למינוי מומחה אחר/נוסף בתיק.

            ההנמקה לבקשה הינה, שלמרות שבדיקת השמיעה מתאריך 4.2.07 ובדיקת ההדים הקוכלריים מאותו מועד, מראות כי אין ירידה של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור, עדיין חוזר המומחה על עמדתו, שכושר השמיעה של התובע פחת בתדירויות הדיבור ב- 20 דציבל לפחות.  

            הנתבע טוען, כי הסבר המומחה ממנו עולה, שהוא מסתמך על כלל התמונה ולא על בדיקה כזו או אחרת, אינו מניח את הדעת ואין בו כדי להבהיר את מסקנת המומחה.

            עוד ובנוסף טוען הנתבע, כי המומחה עצמו הצביע על בעיה באמינות חלק מבדיקות השמיעה הסוביקטיביות, ועל כן היה המומחה צריך להסביר על איזו בדיקת שמיעה הוא מסתמך ומדוע הוא מעדיף דווקא בדיקה זו.

            לטענת הנתבע, המומחה מתחמק מלהשיב באופן ענייני על כל השאלות עליהן נשאל.

            הנתבע טוען, כי אי מתן תשובות מלאות לשאלות ההבהרה מצדיק מינוי מומחה אחר, או לכל הפחות מומחה נוסף.

            הנתבע הדגיש, כי כבר הופנו שאלות הבהרה, כך שאין מדובר בפגם הניתן לתיקון באמצעות שאלות הבהרה.

2.         התובע הגיש תגובתו לבקשת הנתבע וטען, כי אין מקום למינוי מומחה אחר/נוסף.

            התובע ציין כי המומחה - ד"ר ברקו, ביקש לבצע ברור שמיעתי נוסף במכון אחר, וכי בחוות דעתו מתאריך 14.3.13, הגיע המומחה למסקנה, שקיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע, לבין הרעש אליו נחשף בעבודתו, וכי כושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות, בכל אחת מהאוזניים, ובשיעור של 25 דציבל לפחות בתדירויות הגבוהות.

            התובע טען, כי הנתבע היפנה שאלות הבהרה למומחה והמומחה שב והסביר, כי התייחס למכלול הבדיקות, תוך שהוא מסביר את חוות דעתו.

            לטענת התובע אין ממש בטיעוני הנתבע, המומחה לא חרג מהתשתית העובדתית שנקבעה, המומחה לא התנגד לאסכולה המקובלת בפסיקת בתי הדין, ואף לא התחמק מליתן תשובותיו לשאלות ההבהרה.

3.         בתאריך 2.5.12 מונה על ידנו ד"ר ברקו כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין אליו הופנתה תשתית עובדתית המצביעה על חשיפה לרעש מזיק בשנים 12/70 ועד 1/2012.

            לאחר שהמומחה קיבל את החלטת בית הדין ופרט את הרישומים בתיקו הרפואי של התובע ואת ממצאי בדיקות השמיעה השונות, ציין המומחה, כי על פי התמונה השמיעתית, בכל הבדיקות, ולמרות השוני ביניהן, אין ספק ששמיעת התובע, לפחות התדירויות הגבוהות נפגעה מחשיפה לרעש.

            המומחה ציין, כי קיים הבדל בסיסי בין הבדיקות, בעיקר בכל הנוגע לתדירויות הדיבור, וכי חלק מתוצאות בדיקות השמיעה נשללות על ידי שתי בדיקות אוביקטיביות (ברה והדים קוכלריים).

אשר על כן, הגיע המומחה למסקנה, כי על התובע לבצע ברור שמיעתי מקיפה במכון אחר, שלא קשור לברורים השמיעתיים הקודמים שעבר, והמומחה ביקש להפנותו למכון שמיעה של אוניברסיטת חיפה.

בסופו של דבר, ביצע התובע בדיקת שמיעה נוספת באוניברסיטת חיפה, וכן ביצע בדיקות במרכז רפואי על שם שיבא במכון השמיעה והדיבור (אודיוגרם וכן בדיקת פוטנציאליים שמיעתיים מעוררים קצרי חביון).

4.         ד"ר ברקו בחוות דעתו מ- 14.3.13, ציין את ממצאי הבדיקות הנוספות.

            באשר לבדיקה באוניברסיטת חיפה, ציין ד"ר ברקו כי בוצעה בדיקה של הולכת אוויר בלבד, ללא מוליכות עצם וללאSRT . מוליכות עצם, הינה בדיקה נדרשית לצורך קביעת ליקוי שמיעה בתדירויות הדיבור.

            כמו כן, ציין ד"ר ברקו, כי באוניברסיטת חיפה לא בוצעה בדיקת ברה ואף לא בדיקת מאפייני טנטון. לעומת זאת ציין ד"ר ברקו, כי במכון השמיעה בבית חולים שיבא בוצעה בדיקת שמיעה מלאה כולל מוליכות עצם ו-SRT, וכן בוצעה בדיקת הדים קוכלריים ובדיקת ברה, אם כי אין המדובר בבדיקת ברה לסף.